גן עמליה

למרגלות גן לונדון ברחוב הרברט סמואל נתקלתי בפינת משחקים קטנה בצורת אוניה מעץ, ולצידה שלט המודיע שזהו 'גן עמליה'. אף ילד לא משחק שם. הפינה עצובה ושוממה, גם לא יפה במיוחד, ועל פניו נראית מיותרת וחסרת טעם. אבל מסתבר שזו פינת הנצחה שנושאת סיפור כאוב בן למעלה ממאה שנה.

עמליה ברסקי, ילדה בת 12 בלבד, טבעה למוות מול חוף תל אביב ב-16 באוגוסט 1916.

הוריה הכואבים צילה ושלמה ברסקי ביקשו להנציח את זיכרה וב-1919 תרמו סירת הצלה על שם בתם המנוחה לקבוצת "העוגן הצולל" של סניף הצופים ביפו.

אך הם לא הסתפקו בכך. בשנת 1922 הם תרמו לעירייה מגרש יקר ערך אל מול מקום טביעתה של עמליה (לימים נכלל המגרש בשטח כיכר לונדון) על מנת שתקים בו ספרייה על שם בתם המנוחה. העירייה קיבלה, אמרה יפה תודה, אך מעולם לא בנתה את הספרייה.

הדבר הוביל לסכסוך וסאגה משפטית בני למעלה משבעים שנה. כבר בשנות השלושים שבה המשפחה ודרשה מהעירייה לקיים את מחוייבותה או להשיב לה את המגרש. המשפחה אף הציעה לעירייה מגרש חלופי קטן יותר במקומו. העירייה מצידה סירבה ובמקום לקבל את המגרש החלופי הציעה למשפחה 100 לא"י – ההפרש בין שווי המגרשים. המשפחה, לטענתה, דחתה את ההצעה המעליבה.

בשנת 1996 הגישה נינתם של צילה ושלמה – אן קופר הולנדר – תביעה לבית המשפט לחייב את העירייה לקיים את התחייבותה רבת השנים. לאחר ארבע שנות דיונים דחה בית המשפט בקור רוח את התביעה בטענה שהעירייה שילמה למשפחה את אותם 100 לא"י ובכך יצאה ידי חובתה.

אך הולנדר לא ויתרה. בתחילת שנות האלפיים, בעוד העירייה מתכננת לשפץ את גן לונדון, להקים תחתיו חניון תת קרקעי ענק, בית קפה ועוד – אך שום זכר לעמליה, עירערה הולנדר לבית המשפט העליון. היא שבה והבהירה כי המשפחה דחתה בזמנו את ההצעה ל-100 לא"י.

מבלי להלאות עוד בפרטים משפטיים, בסופו של דבר הגיעו הצדדים להבנה לפיה העירייה הקימה במגרש את פינת המשחקים הקטנה שנקראת 'גן עמליה'. בצד הוצבו שלטי אבן באנגלית ובעברית המספרים את סיפור המקום. השלט בעברית נעקר ונעלם זה מכבר. בשלטים הונצח גם הטייס עמיאל קופר, אביה של אן קופר הולנדר, ובן אחותה של עמליה.
זו (היתה) לשון השלט בעברית:

"גן משחקים זה מוקדש לזכרה של עמליה ברסקי ז"ל, בתם האהובה של צילה ושלמה ברסקי ז"ל, אשר טבעה בים מול הגן – בשנת 1916 והיא בת 12 בלבד.
שלמה ברסקי ז"ל, אביה של עמליה, היה מבוני ארץ ישראל, קבלן ונדבן אשר תרם בשנת 1922 מגרש בשטח הגן לשם בניית ספריה להנצחת עמליה.
על שמה של עמליה נקרא אחיינה – עמיאל קופר ז"ל (בנם של מרים ומשה קופר ז"ל), אשר לחם בגרמניה הנאצית כטייס בחיל האוויר הקנדי. בתום מלחמת העולם נטל חלק במבצעי ההעפלה, רכש מטוסים, הברחת הנשק ליישוב היהודי בארץ ישראל והיה ממקימי חיל האוויר הישראלי.
שנים רבות חלפו ממותה של עמליה. שארי משפחתה מקווים ש"גן עמליה" יתמלא בצחוק ושמחת ילדים שיהוו המשך לשמחת החיים והאהבה שנדמו במותה של עמליה."

–

ואם אתם כבר בסביבה,

ממש לא רחוק מעל הגן, ברחוב בוגרשוב 5, בחצר האחורית ניצבים מספר עצי דקל תמירים שנושאים עימם גם הם סיפור עצוב ומרגש.

בעליית הגג של הבניין בחדר קטן ודל התגוררה ערירית משנת 1925 המשוררת רחל. שנים ספורות קודם לכן לקתה בשחפת וגורשה בבושת פנים מביתה שבקיבוץ דגניה, ואת הכנרת שכל כך אהבה עם דקל שפל צמרת על שפתה לא תראה עוד. את שש שנות חייה האחרונות העבירה כאן בעצב ובבדידות, ואיש לא שמע קולה. כאן כתבה את רוב שיריה המוכרים שהפכו לנכסי צאן וברזל. מפעם לפעם בהתה מחלונה אל הים הכחול שהזכיר לה במעט את ימת הכנרת והעלה חיוך נדיר על שפתיה, כאילו חלמה היא חלום, ובעל הבית מר ליפמן לוינסון שהבחין בכך ביקש לשמח אותה מעט יותר ושתל עבורה את הדקלים הללו, כמו הדקלים שעל שפת ים הכנרת.

–