רצח ברנר וחבריו – 2 במאי 1921

באביב 1921 חזר הסופר יוסף חיים ברנר להתגורר בתל אביב והוזמן ע"י חברו הסופר צבי שץ להשתכן לצידו ב'בית יצקר' – בית באר מהמאה ה-19 מבודד ונסתר בינות פרדסים בקרבת שכונת אבו כביר. מיקומו היה בדרך קיבוץ גלויות 120 כיום. בני משפחת יצקר שכרו את הבית מאפנדי ערבי, הקימו בחצרו רפת ומחבצת חמאה ועבדו בה בפשטות ובצניעות לפרנסתם. בקומה השניה היו אולם כניסה מרווח ומספר חדרי מגורים, שאת חלקם השכירה המשפחה לדיירי משנה. יחד עם ברנר עברו לגור בבית שני חבריו, הסופרים יוסף לואידור וצבי גוגיג.

רפת ומחבצת חמאה משמאל. בית יצקר, צילום: פרנק שולטן.

בבוקר ה-1.5.1921 החל אספסוף ערבי לתקוף עוברים ושבים יהודים וכן חנויות של יהודים בשוק מנשייה ושוק א-דיר ביפו. ההתקפה היתה יזומה ומתוכננת ובימים שלפני כן נאספו ביפו המוני ערבים משכם ומכפרי הסביבה מצויידים במקלות ובמוטות ברזל. עד מהרה המסיתים הערבים כיוונו את הפורעים אל בית העולים, להוציא את חמתם על החלוצים שאך זה הגיעו ארצה ועל העליה היהודית בכלל. באותה עת שהו בבית כ-70 עולים חדשים שלא היו מזויינים. במתקפה הרצחנית על בית העולים נרצחו 14 יהודים ועשרות נפצעו. בחמשת הימים הבאים הפרעות גברו והתפשטו לישובים יהודים נוספים, במה שנקרא לימים כ- מאורעות תרפ"א.

בעת פרוץ המאורעות התגוררו בבית יצקר אבי המשפחה יהודה, אשתו בת שבע, בניהם אברהם ויעקב, בתם רבקה ובעלה הסופר צבי שץ. איתם התגוררו כדיירי משנה בחדרים שכורים הסופרים יוסף חיים ברנר ויוסף לואידור ופרח הסופרים צבי גוגיג ברגגרין. בבוקר היום יצאו בני משפחת יצקר וצבי שץ לבקר את הבן יעקב ששכב חולה בבית חולים הדסה. כששמעו על ההתפרעויות עלה חששם לגורל חבריהם בבית המבודד, יהודה מיהר חזרה לבית כדי ליידע אותם על ההתרחשויות ואחריו נסע גם בנו אברהם. צבי שץ נשאר בתל אביב כדי להשיג מכונית ולחלץ את הדיירים מהבית.

שץ הצליח לארגן רכב עם נהג וחייל ונסע עימם אל הבית. אלא שאז הסתבר שבינתיים תפסו מחסה במקום בני משפחת לרר, חלוצי הכוורנים בארץ שעבדו בכוורות בסביבה. המכונית לא יכלה לחלץ את כולם ויהודה יצקר ובנו אברהם וכן ברנר וחבריו התעקשו להישאר במקום כדי שקודם יחולצו האורחים. גם צבי שץ סירב לתפוס מקום ברכב ונשאר בבית.

היום השני למאורעות, 2.5.1921. השמועה על 'הצלחת' המתקפה על בית העולים עשתה לה כנפיים בין ערביי הארץ והמוני ערבים התארגנו לפרעות נוספות ביהודים. בכפרי הסביבה התקבץ אספסוף רצחני ויצא לכיוון יפו לקחת חלק בחגיגה, והבית המבודד עם משפחה פשוטה וצנועה ומספר סופרים ואנשי רוח היה טרף קל עבורם. האספסוף פנה אל הבית, צר עליו וניסה לפרוץ את השער. באותה עת שהו בבית האב יהודה והבן אברהם עם ארבעת הסופרים. סיכוייהם היו אפסיים. בלית ברירה לקח יוסף לואידור את רובהו וניגש לשער לעכב את הפורעים בעוד שאר הנוכחים נמלטו דרך שער קטן באחורי הגדר. כאשר היו במרחק בטוח ולואידור לא יכל עוד לעצור בפורעים, מיהר בעקבותם כשהפורעים דולקים אחריו.

לרוע המזל התנהל באותו זמן מסע הלוויה של ילד ערבי מיפו אל בית קברות שייח' מוראד שנמצא ממש מול בית יצקר. הילד נורה למוות יום קודם לכן במהלך הפרעות ביפו ע"י שוטר יהודי. את הלוויה ליווה שוטר חמוש משכונת אבו כביר שהיה קרוב של משפחת המת, וכשראה את חמשת היהודים הנמלטים ירה בהם ורצח את כולם – יהודה יצקר, אברהם יצקר, יוסף חיים ברנר, צבי שץ וצבי גוגיג. יוסף לואידור נותר לבדו כשלפניו מסע הלוויה וחמשת חבריו ההרוגים ואחריו הפורעים הערבים. הפורעים הם שהשיגו אותו ורצחו גם אותו לאחר שעינו אותו. גופתו נמצאה כשידיו כפותות מאחורי גבו וראשו שותת דם. כל הגופות נמצאו עירומות ולאחר התעללות בסכינים, מעדרים וכלי ברזל שונים. אגדה אורבנית מוסיפה שגופות ההרוגים נלקחו ונתלו על חומת בית הקברות, אבל אין בכך ממש.

בינתיים התארגנה בתל אביב משלחת חילוץ שיצאה אל בית יצקר לחלץ את הנצורים בו כשאיתם שישה חיילים בריטים. כשהגיעו למקום מצאו את ששת הגופות מוטלות על אם הדרך. השוטרים הבריטים סרבו לקחת עימם את הגופות והמשלחת שבה כלעומת שבאה. מאוחר יותר חזרה המשלחת עם אישור ליטול את הגופות, אך גופתו של לואידור נעלמה. לפי השמועה לואידור פצע את אחד הפורעים בזמן ההתנפלות על הבית, וכשזה מת מאוחר יותר חזרו חבריו, נטלו את גופתו של לואידור וחתכו אותה לחתיכות. הגופה לא נמצאה מעולם.

גופות ברנר וחבריו

ברנר וחבריו הובאו לקבורה בבית הקברות טרומפלדור. הפרשה התפרסמה במהירות בארץ ובעולם כולו, הכתה באבל רב את העם היהודי והאפילה אפילו על הטבח בבית העולים יום קודם לכן, בשל דמותו הנערצת של ברנר.

קברי ברנר וחבריו

תגובות

הוסף תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*