רעידת האדמה הגדולה

ביום שני 11 ביולי 1927 בשעה שלוש וחמש דקות אחר הצהריים הורגשה בעיר רעידת אדמה, תחילה קלה שנפסקה מיד וכעבור כחצי דקה התחדשה ביתר עוז. רעש נשמע ממתחת לאדמה, הבתים רעדו ושמשות התנפצו.

בהלה קמה, הרחובות נתמלאו אנשים מבוהלים שברחו מהבתים מחשש ממפולות, נשמעו צעקות ויללות והיו גם מקרי התעלפויות. אבל עם חלוף השעות התברר שלא היו נפגעים בגוף ובנפש וגם לא נזקים חמורים מדי. בדו"ח שפרסמה המחלקה הטכנית של העיריה שבוע אחר כך דיווחה על עשרה בניינים בעיר שקירותיהם נסדקו.

רחוב אלנבי השנות העשרים. לתמונה אין קשר לכתבה.

מוקד הרעש, שהיה החזק ביותר שפקד את הארץ במאה העשרים, היה באזור ההררי והעיר שנפגעה קשה ביותר היתה שכם. שליש מבתיה נהרסו עם עשרים הרוגים ו-250 פצועים. בשעות שלאחר הרעש כשהגיעו ידיעות על גודל האסון הבינו תושבי תל אביב ששפר עליהם גורלם והתגייסו לסייע לתושבי שכם. עוד באותו לילה יצאו אל שכם שני אוטומובילים עמוסי כיכרות לחם והתקבלו בתודה מרגשת. כעבור שלושה ימים ביקשו משכם עזרה באוהלים והעיריה עשתה ככל יכולתה. ובין לבין הגיעה הודעה מהנדבן היהודי-אמריקאי נתן שטראוס, הפטרון העיקרי של תל אביב באותן שנים, שהוא מעביר לתושבי שכם תרומה נכבדה בסך 5,000 לירות שטרלינג.

המחוות המרגשות של תל אביב והתרומה הנכבדה הובילו לחשבון נפש נוקב בקרב ערביי הארץ והמדינות השכנות. העיתון הקהירי 'מוקטאם' ציין כי קריאות לעזרה אל ערביי סוריה ומצרים לא נענו בעוד שטראוס מיהר ותרם בלי שנתבקש. לשמו של שטראוס צורף: "יברכו אללה וירבו כמותו".

העיתון הערבי 'מראת א-שארק' כתב: "בושו לכם עשירי פלשתינה! בארץ ישראל ישנם עכשיו אלפי עיניים דומעות. העשיתם אתם כמעשה האמריקאי הרחוק וניגבתם את הדמעות?"

אך הגדיל לעשות עיתון 'פלשתין' הקיצוני, שעסק דרך שגרה בהסתה פרועה נגד היהודים. כך כתב אז: "מעשיהם האנושיים של היהודים מכריחים אותנו לעמוד בפניהם נדהמים ובידיים שלובות, מפני שעזרה לאנושיות העלובה, בלי להבדיל בין עדה וגזע, נחשבת לפעולה האנושית הנעלה ביותר. לאות הוקרה על הדבר הזה אין אנו מפרסמים היום במדור המיוחד בעיתוננו שום דבר הפוגע באויבינו (היהודים) ואנו לוחצים את ידם בחוזקה".

מהספר קיצור תולדות תל אביב.

תגובות

הוסף תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*