רוסלאן

ה-19 בדצמבר 1919 היה יום חג בארץ, ולא רק בגלל נר שלישי של חנוכה. אחרי שבועות של ציפיה ודריכות הגיעה סוף סוף האניה 'רוסלאן' לנמל יפו, ועליה כמות ענקית של כשש מאות וחמישים עולים. כמות כזו של עולים לא נראתה עדיין, והישוב שמנה בכל הארץ כ-55,000 איש גדל בבת אחת ביותר מאחוז.
והישוב כולו חגג. רוסלאן סימלה עבורו תחילתו של עידן והתחושה היתה משיחית – הנה השתחררנו מעול הטורקים, קיבלנו את הצהרת בלפור והמוני יהודים מתחילים להגיע. זה קורה!

האניה 'רוסלאן' בנמל יפו, דצמבר 1919. מתוך הארכיון הציוני.

שנה קודם לכן, בסוף 1918, החלו להתארגן באודסה מאות גולים שגורשו מהארץ בגרוש הגדול באפריל 1917, ודרשו לחזור ארצה כפי שהובטח להם.

ב-16 ביוני 1919 נערכה בבית העם באודסה אסיפה כללית של הפליטים ובה נבחר ועד שהוכר ע"י השלטונות הרוסים, וזה הנפיק באישורם תעודות מעבר לכל פליט, או מי שאמר שהוא פליט. ככל שהעניין צבר תאוצה עוד ועוד 'פליטים מדומים' הצטרפו לחגיגה וביקשו לנצל את ההזדמנות ולעלות לארץ. לטובתם נפתח באודסה 'קורס להכרת ארץ ישראל' ע"י תלמיד הגימנסיה לשעבר, ומסיימיו עמדו בבחינה של השלטונות ו'הוכיחו' שהם אכן פליטי ארץ ישראל. אל הנוסעים צורפה גם קבוצה של צליינים פרבוסלביים, במצוותו של הגנרל ה"לבן" דניקין ששלט באותה תקופה באודסה.

מסעם לארץ ארך לפי גירסאות שונות בין 21 ל-35 ימים, והיה כרוך בתלאות רבות. אך אלה נתקבלו ע"י העולים ברוח טובה. רובם המוחלט היו צעירים, גם ילדים רבים היו, ורק כ-15% מהם עברו את גיל הארבעים.

בינתיים פשטה בארץ הידיעה על בואה הצפוי, והישוב היה כמרקחה. השמועות סיפרו על אלפי עולים על האניה. מנחם אוסישקין, ראש ועד הצירים, הקציב סכום עתק בן 1,000 לירות מצריות למסיבות קבלות פנים שנערכו בתל אביב ובירושלים. וכשירדו העולים מהאניה, ביום סגריר גשום, דיווח עיתון "דואר היום": "כל הרחוב המוליך אל החוף היה מלא אנשים המחכים למהגרים. מרגע לרגע הלך וגדל המון הנאספים ברחוב ומשמרת שוטרי החוף הועמדה כדי לשמור על הסדרים". 

בדיעבד, השמחה בהחלט היתה מוצדקת אבל לא דווקא מהסיבות הנכונות. אוניות נוספות מהאימפריה הרוסית לא הגיעו כפי שחשבו ולקח למעלה מחמישים שנה עד שהעולים הבאים מרוסיה החלו להגיע. כמות העולים ברוסלאן אמנם היתה משמעותית במושגים של הימים ההם, אך תרומתם היתה דוקא באיכותם. בין הבאים באניה ניתן למנות את: המשוררת רחל, האדריכלים יהודה מגידוביץ, זאב רכטר, מגידו ורפפורט, ד"ר משה גליקסון, ד"ר יוסף קלויזנר, הרופאים חיים יאסקי ואריה דוסטרובסקי, הציירים ליטבינובסקי, פרנקל ואריה נבון (בן העשר), המשורר יונתן רטוש, הרקדן ברוך אגדתי, רחל כהן כגן (חברת הכנסת הראשונה) וגם רוזה כהן – אימו של יצחק רבין ועוד.

"רוסלאן" נחשבת לסנונית הראשונה שפתחה את תקופת העליה השלישית וכונתה עם השנים "מייפלאוור הישראלית", אף כי מעולם לא זכתה לכבוד הראוי כמו זו מאמריקה. רק עיריית תל אביב יפו קראה על שמה רחוב, ובמידה מסויימת של חוסר טקט את הרחוב הקטן של המחמודיה – הגדול שבמסגדי יפו.

תגובות

הוסף תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*