בשלישי בפברואר 1923 הגיע אלברט איינשטיין לביקור היסטורי בארץ, והארץ געשה מהתרגשות. למרות שכמעט אף אחד לא הבין את פועלו וגדולתו של איינשטיין ההתרגשות היתה בלתי נתפשת והעיתונות עסקה רבות בחידה זו. לתושבים הספיק כנראה לדעת שמדובר בגדול מדעני הדור זוכה פרס נובל שנתיים קודם לכן ולא פחות חשוב – בניגוד למדענים יהודיים אחרים שניסו להצניע את יהדותם איינשטיין היה גאה ביהדותו וציוני נלהב. "אני בן העם העברי, בתור יהודי אני עובד. קבלוני או דחוני – יהודי אנכי!" אמר. והישוב התאהב.
בניגוד לאורחים מכובדים בארץ לפניו, מהרצל ועד צ'רצ'יל, שביקרו בכמה ערים מחייבות ומיהרו לברוח מהארץ הנידחת, איינשטיין חרש את הארץ. הוא השתכן בירושלים, ביקר בתל אביב, מכאן נסע למקוה ישראל ולראשון לציון, הוא ביקר גם בחיפה לתדהמת תושביה שהתרגלו שאורחים נכבדים מתחמקים מהם. הוא נסע לנהלל, לטבריה ועוד. ובכל מקום 'ירד אל העם', התעניין, חקר, שאל ולמד.
לתל אביב בא עם רעייתו בלוית ד"ר מוסינזון וגינצבורג ביום חמישי השמיני בחודש. לאחר נסיעה קצרה ברחובות העיר יחד עם דיזנגוף בא בשעה 11:00 לגימנסיה, הוא אף עבר בכיתות הלימוד, ולאחר הצלצול התאספו כל התלמידים בחצר למופע התעמלות לכבודו. משם הלכו לבית העירייה בשדרה, שם המוני התושבים הצטופפו לקראתו עד חנק. תזמורת הגימנסיה ניגנה על הגזוזטרא ובמעמד זה העניק לו דיזנגוף תואר 'אזרח נכבד', ואיינשטיין היה לאזרח הכבוד הראשון של העיר. איינשטיין הודה מקרב לב והוסיף שכבר קיבל אזרחות כבוד מניו יורק אך הוא נרגש פי עשרה להיות אזרח של העיר העברית היפה. הגב' איינשטיין לא קופחה וקיבלה זר פרחים מילד וילדה בשם תלמידי תל אביב. בשעה ארבע ביקר שוב בגימנסיה והמון רב התאסף והריע לכבודו, ובשמונה בערב נערך לכבודו נשף נגינה באולם המדרשה. בין לבין ביקר בתחנת הנסיון החקלאית, בבית חרושת 'סיליקט', בחוף הים ולארוחת הערב הוזמן לבית ה' טולקובסקי.
למחרת בבוקר נפרד מהעיר ונסע למקוה ישראל.
התמונה ממיזם "ישראל נגלית לעין", אוסף גרשון גרא.
מימין לאיינשטיין יושב מאיר דיזנגוף, ומימינו עומד אריה ליאו אסתרמן (שהיה נמוך קומה).
משמאל לאיינשטיין רעייתו אלזה ומשמאלה ד"ר יוסף שטיין.
עומדים מימין: י.ל. גליקמן, י. וינקור (חבר העירייה), הקבלן סם וילסון, ד"ר בן ציון מוסינזון (שדומה להרצל), שמואל טולקוסקי (מראשי חברות פרי הדר), דוד איזמוז'יק, ד"ר תיאודור זלוצ'יסטי (רופא הילדים הראשון בעיר), ברטולד פייבל (מראשי ההסתדרות), אשר גינצבורג (הלא הוא אחד העם), זאב גלוסקין, אחד לא מזוהה, יהודה גור גרזובסקי (הבלשן) וד"ר אברהם ברוך (מורה למתמטיקה בגימנסיה).
–
תגובות